פסיכודרמה היא טכניקה טיפולית שהומצאה בוינה על ידי ד"ר יעקוב לוי מורנו סביב 1910. מורנו, מחלוצי הטיפול באמצעות קבוצה הציע ש"ניתן להגדיר פסיכודרמה כמדע החוקר את "האמת" באמצעות שיטות של דרמה" (מורנו, 1946). פירוש המילה 'דרמה' ביוונית הוא: 'עשייה', מכאן, הפסיכודרמה היא למעשה 'עשייה נפשית'. בשונה מטיפול באמצעות מילים במהלכו מספרים למטפל את המחשבות, בפסיכודרמה עושים אותן, מראים אותן, מציגים אותן באמצעות פעולה פיזית. במקום שהמטופל יספר למטפל מה קרה לו אתמול בעבודה, המטופל (שבפסיכודרמה נקרא 'פרוטגוניסט') בונה בחדר את הסצינה שהתרחשה, בעזרת חברי הקבוצה וחפצים. במהלך שחזור הסצינה מקפידים המשתתפים לדבר בזמן הווה, כך מתאפשרת חוויה רגשית עוצמתית המניחה בסיס לתובנות חדשות. אומנם השימוש בפסיכודרמה נפוץ בעיקר בקבוצות, אך ניתן לשלב טכניקות פסיכודרמטיות גם בטיפול פרטני.

לפסיכודרמה הקלאסית מהלך מתוכנן: שלב 'החימום' מתאפיין בהפעלה פיזית של חברי הקבוצה על ידי המנחה. במהלך החימום ניתן לעשות שימוש במשחקים שונים, דמיון מודרך, משחקי אילתור תיאטרלים, שימוש בכלי נגינה, שימוש בחומרי יצירה ועוד. מטרת החימום היא לעודד את הספונטאניות והיצירתיות של חברי הקבוצה ולאפשר את המעבר לשלב 'הפעולה'. בשלב זה אחד מחברי הקבוצה, הפרוטגוניסט, יציג את הנושא שאותו ירצה לחקור בעזרת חברי הקבוצה. בדרך כלל, מתחילים מסיטואציה שהתרחשה לאחרונה וממנה עוברים לסיטואציה שהתרחשה בעבר או סיטואציה שתתרחש בעתיד. אומנם 'הפעולה' מתמקדת במה שהפרוטגוניסט מספר, אך המעורבות האישית של שאר חברי הקבוצה משמעותית לתהליך. לכן, בשלב 'השיתוף' חברי הקבוצה מוזמנים להתייחס לכל דבר שהתעורר אצלם במהלך שלב 'הפעולה'.

בפסיכודרמה אנליטית לפני שלב 'החימום' מתקיימת שיחה חופשית בין המשתתפים. חברי הקבוצה יכולים להעלות כל נושא שירצו. מנחה הקבוצה עוקב אחר רצף הנושאים ולתגובות של חברי הקבוצה ומזהה מהם הנושאים העיקריים המעסיקים את חברי הקבוצה. ה'חימום' שייבחר יתבסס על הנושא שחברי הקבוצה מדברים עליו. למשל: אם במהלך השיחה החופשית עוסקים חברי הקבוצה בסוגיות של אמון בין אנשים, החימום יבטא גם הוא את הנושא הזה ויהווה את ה"מקפצה" לשלב 'הפעולה', הפסיכודרמה עצמה. גם בפסיכודרמה אנליטית מסיימים את המפגש עם שלב 'השיתוף' בו כל חברי הקבוצה יכולים להתייחס לתהליך שעברו במהלך הפסיכודרמה והמפגש כולו.